ג׳יימס קרנוב – בידיים ערות

לפעמים כשאנחנו ברי מזל, אנחנו פוגשים אנשים, וזה יכול להיות דרך ספרים, דרך אומנות או אפילו פנים אל פנים, אשר מחוללים אצלינו התעוררות ונותנים לנו מבט אחר על החיים.

אפשר לומר שעבור רבים בעולם הנגרות, קרנוב הוא איש כזה.

ג׳יימס קרנוב היה נגר אומן, סופר ומורה. אך אני חושבת שיותר מכל התיוגים האלה הוא היה בעיקר אדם פשוט, צנוע ומלא תשוקה. אשר דרך אהבתו לחומר ולחיים הדגים לנו מה זה לחיות בחשיפות, אינטימיות וכנות, ואיך להסתכל על הדברים מקרוב ובהקשבה.

רהיטיו מעידים על כך בגודלם, בפשטותם ובפרטיהם המעודנים ובספריו הוא מזמין את קוראיו לבית המלאכה שלו ואל עולמו הפנימי בדרך ארץ ובגובה העיניים.

זה נשמע כמעט מוזר לדבר ככה על נגר. אבל מי שמתחבר לדרך הלימוד של קרנוב מבין שהנגרות שלו היא פשוט מאוד כלי ליצירה וביטוי. לא מקום פרקטי, מעשי, שבא לפתור בעיות לצרכי נוחיות. אלא כלי או שפה אשר דרכה הוא מביע את עצמו ואת היחסים שלו עם הסביבה.

מגיל צעיר הוא התחבר אל העץ. קודם כל כחומר שניתן ליצור איתו דברים, לגלף בו ולעבד אותו. ומאוחר יותר כחומר חי בעל שפה ודרך משלו והוא חלק מהטבע. האהבה הזאת גדלה והעמיקה עם השנים, אבל מה שנדיר בקרנוב לעומת רבים אחרים זה שהוא לא נפל שבי למחשבות כמו, מה יצא לי מזה? מה יחשבו עלי? מה אני מרוויח? הוא נשאר מחובר לתשוקתו, נאמן לדרך, לפרטים, לעצמו ולאהבה לעץ. ההתמדה הזאת הניבה פילוסופיה שלמה אותה הוא העביר הלאה בספריו ובדרך הלימוד שלו.

הלימוד שלו מבוסס על העיקרון שיצירה היא תהליך. היא מערכת יחסים של האדם עם עולמו ואיך הוא מקיים אותה.

בתוך התהליך הזה או מערכת היחסים הזאת ישנו מכלול של משתנים, נתונים שונים הסובבים סביב היוצר והיצירה שלו ומרכיבים אותה. כל משתנה בתהליך, הוא בעל משמעות וחשיבות עבור התמונה הרחבה יותר. כמו פאזל שכאשר חסרה בו חתיכה אחת הוא אינו שלם – הוא אינו בהרמוניה. זאת אומר לא רק האובייקט או במקרה שלנו הרהיט, מצריך את תשומת לב האמן, אלא כל ההיבטים השונים של תהליך היצירה. כל מה שעלול להשפיע עליה.

לכן חיפש קרנוב בתהליך היצירה את הקשר והאינטימיות עם כל שלב וכל פרט בתהליך העבודה. הדרך לעשות זאת, היא דרך הקשבה, כבוד וסקרנות המובילה לתגליות קטנות.

דרך הקשבה לעצמו לומד היוצר לעבוד בדרכים שנעימות לו ומשמרות את כוחותיו. ככה תנועתו בעבודה זורמת, חיה ומלאה באנרגיה.

דרך הקשבה לרעיון או לבקשת הלקוח הוא משמר כוונת מקור ומתחבר לכוון ודרך.

בהקשבה לחומר – העץ – הוא נשאר מחובר לרגע, למקום ולטבע אשר מעורר בו השראה ומפתח אותו. העץ הוא חומר טבעי וחי שתמיד משתנה ואין חתיכה דומה לקודמתה. בהקשבה והכרה בכך נוצרות יצירות יחודיות ומקוריות.

בהקשבה לכלי העבודה מכיר היוצר בכוחם של הכלים להשפיע על כל מהלך שהוא עושה ולכן הוא בוחר לטפח אותם ולשמור עליהם כשותפים ראויים.

גם סביבת עבודתו חשובה ומשפיעה על תהליך העבודה ולכן הוא יצור סביבה ביתית, נעימה המעודדת אותו להתמיד.

מתוך עקרון ההקשבה שיש בה סקרנות וכבוד, נוצר תהליך עיצוב יחודי המאפשר לרהיט להווצר בתוך סביבה מיטבית שמניבה איכות בלתי מתפשרת.

וכך במקום רהיט שבלוני מרוחק, מתקבל רהיט שכל פינה, כל משטח וכל זוית בו מלאים באהבה ותשומת לב. רהיט יחודי ונצחי כמו מעשה בריאה.

אפשר לחשוב ולהתבלבל מכל מה שנאמר עד כה, שדרך כזו אינה מציאותית ואינה קבילה בחיי הנגר המחפש להתפרנס מעבודתו. אך אין זה לגמרי כך.

למרות שקרנוב לעולם לא טען שהוא מלמד נגרות כמקצוע אלא שברוב צניעותו הוא יחס לעצמו את הטיטל ״בונה השידות הלא מעשי״.

אנחנו חיים היום בעולם בו הכל אפשרי וככל שאנחנו מתחברים יותר ויותר אל עצמינו כך מתחזק הקשר שלנו עם הסביבה בדרך מזוקקת ובריאה.

לכן אנו מאמינים שדרך החיבור לרגע, לחומר, לעצמי ולדרך היחודית של כל יוצר. שלא דרך ניצול ומאבק על משאבים – אלא ראית היופי בדברים הקטנים והשפע הקיים. תוולד ״תעשיה״ אורגנית בה המשתנים נהנים, צומחים ופורחים.

גם היוצר, גם הקונה וגם הסביבה.

אני מצרפת קטע מספרו הראשון, ציטוט שהוא בחר להשתמש בו בפתיחת הספר. מתוך: The way of Change Tzu by Thomas Morton

חרט העץ
קהינג, החרט אומן, הכין מעמד לפעמון
מעץ יקר. כאשר זה היה מוכן,
כל מי שראה אותו נדהם. הם אמרו שזו
חייבת להיות עבודה אלוהית.
הנסיך מלו אמר לחרט אומן:
״מהו הסוד שלך?״
קהינג ענה: ״אני רק פועל: אין לי סוד. יש רק זו:
כשהתחלתי לחשוב על העבודה אשר ציווית
שמרתי רוחי. לא להוציאה על זוטות אשר אינן לעניין.
צמתי כדי לתת לליבי מנוחה.
לאחר שלושה ימי צום,
שכחתי רווח והצלחה.
ךאחר חמישה ימים
שכחתי שבח וביקורת.
לאחר שבעה ימים
שכחתי את גופי עם כל איבריו.
בשלב זה כל מחשבה על הוד מעלתך ועל
חצר המלכות נמוגה.
כל אשר עלול היה להסיח את דעתי מן העבודה
נעלם.
נאספתי כולי למחשבה אחת על מעמד הפעמון.
ואז הלכתי אל היער כדי לראות את העצים
במצבם הטבעי להם.
כאשר העץ הנכון נגלה לעיני, מעמד הפעמון
נגלה בתוכו, בבירור, מעבר לכל ספק.
כל שהייתי צריך לעשות זה להפעיל את ידי ולהתחיל.
אם לא היתי פוגש את העץ המסויים הזה,
לא היה שום מעמד לפעמון.
מה קרה?
המחשבות המלוכדות שלי
פגשו בפוטנציאל הגלום בעץ;
ממפגש זה נוצרה העבודה
אותה אתה מייחס לאלוהות.״

למידע נוסף על קרנוב אני ממליצה על הספרים הנפלאים שלו, ומצרפת לינק לראיון קצר שלו שנעשה ע״י המגזין Fine woodworking. לצפיה בסרטון

כמובן שיש גם את האתר שלו וחומר רב באינטרנט. ומזכירה שאנחנו מקיימים הרצאות בנושאים שונים לאורך השנה ואחת מההרצאות האלה מוקדשת לקרנוב ולמשנתו.

אתם מוזמנים לעקוב,

באהבה רבה והודיה.

דנה